על צפרדעי הפילומדוזה ביקולור

הצפרדע היא לילית, חייה גבוהה בעצים ובשל העובדה שאין לה טורפים טבעיים היא נמצאת בשפע ברחבי אזורי יערות הגשם של האמזונס העליון של בוליביה, ברזיל, קולומביה, פרו, גיאנה הצרפתית, סורינאם וונצואלה. מסד הנתונים של IUCN מפרט אותם ללא הרף בקטגוריית 'הדאגה הקטנה ביותר' לאור תפוצתם הרחבה ואוכלוסייתם הגדולה. האיום הגדול ביותר על מין צפרדע זו כרגע היא הרס פוטנציאלי של בית הגידול שלהם.

הן צפרדעים גדולות, גופם הזכרי הוא בין 9-10 ס"מ והנקבות 11-12 ס"מ. הגב הוא ירוק תוסס והבטן לבן שמנת. יש להם כתמים כהים על החזה, האגף והרגליים. רבייה מתרחשת לאורך כל השנה, בשיאה בין נובמבר למאי. הם בונים קנים תלויים מעלים מקופלים בגובה 1-3 מטר מעל בריכות ונחלים. הנקבות מפקידות מסה ג'לטינית המכילה את ביציהן לתוך הקינים הללו. שלהם הוא השריץ הגדול ביותר שנמצא בקרב צפרדעים פרוותיות של האמזונס. שרצים בודדים מכילים בממוצע 1000 ביצים שמהן יוצאים ראשנים תוך 11-14 ימים. אף אחד לא בטוח ב-100% מהו הזרז להפקת ההפרשה, אבל רווחת ההערכות היא כי הוא מנותק מהתזונה שלו. זו הסיבה שהצפרדעים אינן מייצרות את הפרשתן כאשר הן מוסרות מסביבתן הטבעית.

אם עושים זאת נכון, הצפרדעים לא נפגעות בכל מקרה כשלוקחים מהן את הקמבו. ה-IAKP פועלת יחד עם הקהילות, שאוספות עבורנו את ההפרשות, כדי לוודא שהן פועלות בצורה שתגן על הצפרדעים ועל הסביבה החיונית כל כך להישרדותן.

​

המקורות של קמבו

לכל שבט יש אגדה או סיפור משלו על איך הם הגיעו לשימוש בקמבו. האגדה הרווחת ביותר מגיעה מברזיל...

אגדה זו של הוני קוין (קקסינאווה) מספרת שהאינדיאנים של השבט היו חולים מאוד ואיש הרפואה שלהם (פאג'ה בברזיל) עשה כל מה שאפשר כדי לרפא אותם. נעשה שימוש בכל צמחי המרפא הידועים, אך אף אחד לא עזר. 

בהשפעת תרופות הצמח הקדוש, הוא נכנס ליער ובעודו זכה לביקור של רוח נשית של היער. 

היא הביאה לידיה צפרדע, ממנה לקחה הפרשה לבנה, ולימדה את הפאג'ה איך ליישם אותה. בשובו לשבט ובעקבות ההנחיות שקיבל, הצליח הפאג'ה לרפא את אחיו ואחיותיו. מכאן ואילך הוא היה ידוע בתור Pajé Kampu או Kampum.

לאחר מותו, רוחו חיה בצפרדע, שם היא המשיכה במשימתה להגן על בריאותם של המגינים על היער. ההפרשה נודעה בשם Kambô, אבל בשבטים מסוימים היא נקראת Sapo, Dow-Kiet, Kampu או Vacina da Floresta. 

השימוש התפשט, ובמשך אלפי שנים, קמבו שימש כתרופה על ידי בני הוני קוין (קקסינאווה), ועל ידי קבוצות ילידים רבות אחרות, כולל האמהואקה, קטוקינה, קולינה, יאוואנאווה, מאטס, מארובו ומיורונה. קמבו עדיין נמצא בשימוש נרחב בקרב ילידים באמזונס עד היום.

 

התצפיות הראשונות על השימוש בקמבו נעשו על ידי כומר צרפתי, האב קונסטנטין טסטווין בשנת 1925 בזמן ששהה עם שבט הוני קוין (קקסינאווה) בנהר הג'ורוה העליון בברזיל. בשנות ה-80, אנתרופולוגית אמריקאית, קתרין מילטון תיארה את השימוש בקמבו בקרב שבט מאיורונה בברזיל ובשנות ה-80 כתב פיטר גורמן על חוויותיו בנטילת קמבו עם שבט המאטס בפרו.

במהלך שנות ה-90, טפחי גומי בברזיל למדו על קמבו מהאינדיאנים של האמזונס. הם החלו להוציא אותו ליישובי עכו (מדינה בברזיל) ולהחיל אותו בעצמם. לאחר שבילה מספר שנים עם הקטוקינה, פרנסיסקו גומס מקרוזיירו דו סול היה אחד האנשים הראשונים שהחלו בשימוש בקמבו מחוץ לאמזונס. הנוהג התפשט ועד מהרה אנשים בערים הגדולות יותר של ברזיל השתמשו בקמבו.

​